אישה לפני לידה ראשונה לא יודעת מה זה לידה. היא לא יודעת מה זה צירים.
היא פשוט לא יודעת למה לצפות.
אישה לפני לידה ראשונה שבאה אלי להכנה ללידה או לליווי בהיריון ובלידה, ולא משנה אם היא בוחרת שאהיה המיילדת שלה בלידת בית או שרק אלווה אותה בהיריון, אישה כזאת מצפה ממני להכין אותה לקראת הלידה.
כל אישה ממוקמת איפשהו על הקשת בין אלה שרוצות לדעת הכל ושואלות וחוקרות, לבין אלה שחיות בסרט… סרט טוב כמובן 
לאישה בצד ימין של הקשת, אני כמובן אתן את כל המידע שהיא זקוקה לו וגם אחזק אותה ואתן לה את כל הכלים שיש ברשותי כדי שתגיע מוכנה בכל הרמות- שכל, רגש, מנטל וכו…
לגבי האישה בקצה השני?
היא.. ובכן… חיה בסרט כאמור… סרט טוב.
היא יושבת מחויכת ומרוגשת בכל פגישה. היא לא שואלת הרבה.
היא בטוחה שאצלה זה יהיה שונה מכולן- אצלה זה יתחיל בשבוע 38, אצלה זאת תהיה לידה קצרה ואפילו קלה..
וכאן אני מוצאת את עצמי בהתלבטות אמיתית…
האם להוציא אותה מהסרט שלה? האם להקרין לה את המציאות כפי שרובן חוות?
ואולי זה מה ששומר עליה?
מצד שני, כבר ראיתי נשים שהיו המומות מהעוצמות של הדבר הזה.. וראיתי כאלה שאפילו כעסו על הכאב, על העוצמה, על הגוף ועל עצמן שלא התכוננו לזה כראוי…
מצד שלישי..
אולי זאת הדרך שלה לברוא את המציאות של עצמה?… ומי אני שאפריע לה ביצירת מציאות חיובית כ"כ.
זה הסרט שלה, והיא הכוכבת פה..
זאת התלבטות רצינית שאני עומדת מולה בקליניקה, במפגשי הכנה ללידה.
לרוב אני משתמשת במילה 'עוצמה' במקום 'כאב', כי בסופו של דבר טרמינולוגיה מאפשרת את הפרשנות ואני רוצה לאפשר לך לבחור את הפרשנות שמתאימה לך.
ומה לגבי ההתלבטות?
השבוע קיבלתי תשובה.
היא בחרה בי כמיילדת הבית שלה.
לידה ראשונה. בחורה צעירה בת 21.
היא רואה את המציאות דרך המשקפיים התמימות שלה.
בפגישות איתה הרגשתי שאני לא מצליחה להביא אותה לחשוב על ההתמודדות עם הכאב.
היא ובכן… חיה באגדה…
מה אני אגיד… הגוף שלה שיתף איתה פעולה.
הייתה לה לידה אגדה…
אל תתבלבלו, היא התאמצה ועבדה קשה מאוד אבל התודעה שלה הייתה כ"כ שקטה ובטוחה.
זה היה פשוט מפעים לראות אותה מתמודדת. זה היה אפילו מתעתע. מי שהסתכל עליה מהצד היה יכול לחשוב שהיא בשלב הראשון של הלידה בזמן שהיא הייתה רגע לפני צירי לחץ.
זה לא שלא היה לה קשה. היה לה קשה אבל המיינד שלה היה במקום אחר. המיינד שלה היה בסרט שהיא בנתה לעצמה ובסרט הזה היא ידעה שהיא יכולה וזה קטן עלייה וזה יהיה בסדר, ואכן זה היה קטן עליה וזה היה בסדר וכשהיא סיימה ללדת, ממש חמש דקות אחרי הלידה, היא אמרה משהו כמו: 'וואו זה היה קשה וזה היה נהדר' !
זה הסרט שהיא חיה בו וטוב שלא הוצאתי אותה ממנו.
אז יש הרבה דרכים טובות להתכונן לקראת הלידה שלך…
אם את זקוקה להרבה מידע ותוכן ואימון – דאגי לקבל אותם.
אבל אם את זקוקה לחיות בתוך הסרט שלך- אל תתני לאף אחד להוציא אותך ממנו.
אני לפחות, אשתדל לא להפריע
אז יאללה
תעשי חיים 
בתמונה – תינוק מתוק. חי בסרט… סרט טוב כמובן…