'חשוב מאוד שתדברו עם העוברים שלכם. הם מקשיבים לכם' ככה אמרה המיילדת קרול גאוצ'י בהרצאה שלה.
ואני כל כך מסכימה איתה. ראיתי את זה בעיניים הפקוחות שלי.
זכיתי להיות עדה לרגע מכונן ומרגש של שיחה עם עוברית שיצר תפנית חיובית במהלך הלידה.
זאת הייתה יולדת שזכיתי ללוות במהלך ההריון והלידה. היא כבר ילדה כמה לידות בעבר והיא יודעת ללדת בטבעיות ובמהירות.
הפעם, לצערה, בן זוגה לא יכל להתלוות אליה בלידה כיוון שנפטר כמה חודשים לפני הלידה.
יום הלידה הגיע.
היא מעבירה את הצירים בנשימות, בתנועה ובהרפיה גדולה. עוד שעה ועוד שעה ועוד אחת והיא עדיין עם 3 סמ.
היא שואלת אותי למה הלידה לא מתקדמת וגם אני שואלת את עצמי את אותה שאלה.
כי על פניו, כל התנאים כאן לטובתה- העוברית במנח טוב, הראש של העוברית נמוך באגן, היולדת כ"כ רפויה ומוכנה לקראתה.
ובכז משהו תקוע.
ניסינו ביחד לחשוב מה יכול להיות הגורם שתוקע את הלידה הזאת.
ואני, כל הזמן בתחושה ודאית שזאת לא האימא שמחזיקה כאן. זה משהו גדול וגבוה יותר ממנה.
ופתאום, היה משהו שהתבהר לנו.
העוברית הזאת כעת עומדת בשער, בין שמים וארץ, בין העולם הזה לעולם הגבוה.
ודאי היא מלווה ע"י אבא שלה מן העבר השני של השער. אולי הם מתקשים להיפרד.
היא מתחילה לדבר אליה. מזמינה אותה לבוא. 'אנחנו מחכים לך כאן. בואי אהובה'. היא מדברת גם אל בן זוגה ומבקשת ממנו לשחרר את הקטנה ולאפשר לה להגיע.
היא ממש מדברת בקול.
מבקשת מהאב והבת לעשות את הצעד אל עבר הפרידה הבלתי נמנעת כדי שתוכל להיוולד לעולם הזה כאן. דרך הגוף הזה כאן.
וואו
זה עובד.
30 דקות עוברות והעוברית הזאת מסכימה לחצות את השער.
30 דקות מרגע השיחה ועד שהתינוקת היפה הזאת נולדת בשעה טובה. ומחברת באופן גשמי את הגוף הקטן שלה שנמצא כאן עם הנשמה הגדולה שלה שעמדה בשער והתקשתה להיפרד מנשמת אביה.
היא נועצת בי מבט שהוא דומה כ"כ למבט של אבא שלה עד שאני כולי מצטמררת.
היא נושאת בתוכה חלק ממנו והמבט שלה ממש מספר מאיפה היא הגיעה עכשיו. (שבועיים אחרי, כשפגשתי אותה שוב, המבט היה שונה. הוא היה שלה)
אני המומה.
ואני מרגישה זכות גדולה להיות עדה לרגע הרוחני והמרומם הזה. וחובה גדולה לספר את זה לעולם ולאמהות הנושאות עוברים.
אני עדה לכך שהעוברים שלנו שומעים אותנו ומגיבים אלינו.
צריך רק לבחור את המילים הנכונות והטובות.