מה אני צריכה לעשות כדי להתקדם?
אנחנו חיים בעולם כזה שאין בו רגע דל.
אנחנו בעשיה תמידית. רשימת משימות אחת גדולה שלעולם אינה נגמרת.
מתי לאחרונה ישבת מעל חצי שעה ובהית בחלל?
לתחושתי זו רמה אנרגתית שזורמת בעולם. אנרגיה של עשיה. של אקטיביות.
והאנרגיה הזו לא פוסחת גם על עולם הלידה וההכנה ללידה.
כשאני פוגשת נשים בקליניקה לפני לידה או כשהן מתקשרות אלי בחודש התשיעי, עולה הרבה יותר מידי השאלה-
מה אני צריכה לעשות כדי להתקדם?
מה לעשות כדי ללדת? ללכת? לקפוץ על כדור? תרגילי ספינינג ביביז?
בחדר לידה אני פוגשת הרבה יותר מידי נשים מותשות שמספרות לי על כמה לילות ללא שינה בגלל הצורך לנוע ולהתמודד עם הצירים.
אני רוצה להציע משהו אחר. והלוואי שכל אישה לפני לידה תקרא את זה:
הרפיה ומנוחה הם מקדמי הלידה הכי טובים שיש.
הרפיה ומנוחה הם מקדמי הלידה הכי טובים שיש. (יותר חזק)
לא צריך לעשות כלום כדי ללדת.
את לא צריכה לעבוד בזה.
פחות אקטיביות. יותר מנוחה.
אסביר.
ברוב מוחלט של הלידות, הלידה היא תהליך הדרגתי וכך גם ההתמודדות שלך, כדאי שתהיה הדרגתית.
כלומר:
בהתחלה, תרגישי צירים קטנים וקצרים בתדירות רחוקה ומשתנה ולאט לאט ככל שהזמן יחלוף תרגישי שהצירים נעשים עוצמתיים יותר, ארוכים יותר ותכופים יותר.
אני רוצה להציע לך לנוע במקצב ביחד עם הצירים. כל זמן שהם לא דורשים ממך תנועה כדי להתמודד עם הכאב- אל תנועי. תנוחי.
התנועתיות שלך והנשימה שלך והמגע שאולי תבקשי מהמלווים שלך, צריכים להיות מסונכרנים עם עצמת הצירים.
אל תבזבזי את כל התותחים בתחילת הדרך.
הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות עבור עצמך כשמתחילה הלידה- להיכנס למיטה ולנוח.
ולא לעשות כלום.
הכי טוב לא לעשות כלום.
כל עוד הצירים לא דורשים את התנועתיות כדי להתמודד איתם- אל תנועי. תנוחי!
וגם אז..
נועי ביחד עם הצירים.
כשיש ציר- תתמודדי בעזרת תנועה או נשימה או מגע או גם וגם וגם
וכשאין ציר- נוחי. הרפי.
אל תחשבי על הציר שהיה ואל תחכי לציר שיבוא. היי ברגע הנוכחי.
להרפיה הזאת יש משמעות עצומה בהתקדמות הלידה וביכולת של צואר הרחם להתגמש ולהיפתח.
נוכחתי לראות את הקסם הזה, החודש עם שתי יולדות שליוויתי.
אחת בלידתה הראשונה ואחת בלידתה השניה. שתיהן השקיעו את כל האנרגיה שלהן בהרפיה ומנוחה, ואף שהלידה ערכה שעות רבות, הן לא היו מותשות.
הן התמסרו לריתמיקה של תנועה והרפיה ושוב תנועה ושוב הרפיה ע"פ מה שהצירים ביקשו מהן. והלידה זרמה. ושתיהן סיימו את הלידה עם חיוך גדול וכשכוחן איתן.
אז מה לעשות?
לא לעשות!
זה הסלוגן שלדעתי צריך להיות בקורסי הכנה ללידה
יאלה, דיברתי מספיק.
הולכת לבהות קצת ולא לעשות כלום.
לידות טובות לכולנו