כבר חודשיים שהילדים מחכים ליום הזה בהתרגשות גדולה.
יום ה 'כן'
הקונספט – הילדים קובעים מה עושים ואנחנו צריכים להגיד על הכל- כן! אסור להגיד לא.
קבענו כמה כללי מסגרת (בכז בהנחיית הורים למדנו שגבולות יוצרים שקט וביטחון) ואיפשרנו להם לחלום ולתכנן.
והנה סופסוף הגיע היום הגדול.
אמא אפשר שוקולד? כן!
אמא אפשר בנסיעה לשמוע שירים שאת לא אוהבת? כן!
אבא אפשר לראות פרק במחשב למרות שזה לא יום מחשב? כן!
הופ יוצאים לדרך ליום הגשמת החלומות שלהם: סחנה, גלידה, משחקיה, מסעדה, סרט על הקיר בבית, לילה באוהל ועוד משימות שונות ומשונות שהילדים רקמו.
כמובן שהיו דברים שאיתגרו אותי ואת מערכת העצבים שלי, כן?
(נסו להיות שעתיים במשחקיה עם מכונות משחק מהבהבות ומצפצפות.. ) אבל בכל זאת, למרות האתגר ואולי בזכותו, קרה לי משהו נחמד ביום הזה…
אחרי שעה של 'כן' התרחב לי החיוך
אחרי שעתיים נזכרתי בתרגיל 'כן' בשיעור אימפרוביזציה בבית ספר למשחק
אחרי שלוש שעות נפלו לי אסימונים ונולדה תובנה..
כמה משמעותית היא תודעת ה 'כן'.
כמה היא פותחת את הלב. כמה היא משפיעה על מצב הרוח.
וגם, כמה חשובים הגבולות כדי להרגיש בטחון להגיד על הכל 'כן'.
וחשבתי עלינו, הנשים היולדות, איך אנחנו יכולות להשפיע על החוויה שלנו בעזרת התודעה. כמה תודעת 'כן' יכולה לעזור לי לעבור ציר ועוד ציר ועוד אחד…
מגיע ציר? כן!
אההה (בקטע טוב )
וגם, כמה חשוב להישען על הגבולות- על המרווחים בין הצירים. להרפות ולנוח במרווחים האלה בידיעה שהם שומרים עלינו מֵהַפְרָזָה של ה'כן'..
כשאלד, אני די בטוחה שיהיה כואב, שיהיה קשה, שיהיה מאתגר, שתהיה רכבת הרים רגשית…
אולי גם יהיו דברים לא צפויים..
אבל אם אצליח להגיד 'כן' למציאות, אם אהיה בתודעת 'כן', אם לא אלחם בגלים אלא אגלוש עליהם, אזי הפרשנות של המציאות תהיה טובה עבורי ומן הסתם הכאב יהיה אפשרי בזכות החיבור לתודעה הגבוהה יותר, לתודעה החיובית של ה 'כן'.
וכשאצליח להגיד 'כן' למציאות, תהיה הרפיה תודעתית שתשפיע באופן ישיר על ההרפיה הפיזית.
וכשאצליח לייצר הרפיה פיזית טובה יותר, אזי חמצן יזרום בחופשיות ושריר הרחם שלי יהנה מיותר חמצן.
חמצן לשריר הרחם יאפשר יעילות טובה יותר של כיווץ והרפיה (הקרויים 'צירים' או 'גלים') והלידה תתקדם בקצב טוב יותר, בזרימה ועם פחות כאב.
אז תגידו כן ליום ה 'כן'
וכמובן תשמחו שזהו יום חד פעמי…
כמו כל לידה